כלב קופץ כי הוא רוצה להגיע לפנים שלנו, להגיד שלום ולקבל תשומת לב. ובדרך כלל זה עובד:מדברים אליו, דוחפים אותו, צוחקים. מבחינתו, כל אחת מהתגובות האלה היא תשומת לב, ולכן הוא ממשיך.
המטרה:שהכלב יבין שהדרך לקבל ברכה היא לשבת, או לפחות לעמוד עם ארבע רגליים על הרצפה.
ישיבה לפני ברכה
- מתרגלים "שב" בבית, בלי הסחות, עד שהכלב מבצע בקלות.
- כשאתם חוזרים הביתה, נכנסים בשקט ולא מסתכלים על הכלב בזמן שהוא קופץ.
- ברגע שהוא יושב או שארבע הרגליים על הרצפה, מסמנים "יס" ומתכופפים לברך אותו.
- אם הוא קופץ שוב, מזדקפים ומפסיקים את הברכה. מחכים לישיבה הבאה.
כשמגיעים אורחים
את האורחים צריך לשתף בתוכנית. מסבירים להם מראש במשפט אחד:"אם הוא קופץ, פשוט תסתובבו ואל תדברו איתו".
- בהתחלה הכלב על רצועה כשהאורח נכנס, כדי שתוכלו לשלוט במרחק.
- האורח מתעלם מהקפיצות:לא מסתכל, לא מדבר, לא נוגע.
- כשהכלב יושב, האורח מתכופף לליטוף קצר, שלוש עד חמש שניות.
- אם הכלב מתחיל להתרגש שוב, הליטוף נגמר.
- אחרי כמה ביקורים מוצלחים, אפשר לעבור לתרגול בלי רצועה.
ליטוף קצר, לא מסיבה
ליטוף ארוך ונלהב מעלה את רמת ההתרגשות, ואז הכלב שוב קופץ. ליטוף קצר ורגוע שומר אותו בשליטה. זה האיזון שמחפשים:הכלב מקבל את מה שרצה, אבל בתנאים ברורים.
כמה דברים שעוזרים לשמור על רוגע:
- מדברים בקול שקט ונמוך, לא בטון גבוה ומתלהב.
- מלטפים בחזה או בצד הגוף, לא טפיחות על הראש.
- מחזיקים ליד צעצוע או חטיף, כדי להפנות את ההתרגשות למשהו מותר.
כשהכלב מתלהב מדי
יש כלבים שמגיעים לדלת בהתרגשות כזו שהם לא מסוגלים לשבת. במקרה כזה מורידים את הקושי. לפני שפותחים את הדלת, שולחים את הכלב "למקום" או מחזיקים אותו על רצועה במרחק כמה מטרים. נותנים לאורח להיכנס, להתיישב, ורק כשהכלב נרגע קצת מזמינים אותו לומר שלום. עם הזמן מקצרים את המרחק.
טעויות נפוצות
- דוחפים את הכלב עם הידיים או הברכיים. לרוב הוא מבין את זה כמשחק.
- צועקים "לא" בזמן הקפיצה, וזו עוד תשומת לב.
- פעם מרשים לקפוץ ופעם לא. כלב לא יודע להבחין בין "עכשיו אני בבגדי בית" לבין "עכשיו אני בבגדים טובים".
- אורחים שאומרים "זה בסדר, אני אוהב כלבים" ומתלהבים איתו. תתעקשו בנימוס.