כלב לא יכול להגיד לנו במילים מה הוא מרגיש. הוא אומר את זה בזנב, באוזניים, בעיניים ובגוף. ילד שלומד לקרוא את הסימנים האלה מתרגל משהו עמוק:לשים לב לאחר, לשאול מה עובר עליו, ולהגיב בהתאם. זו בדיוק המהות של אמפתיה.
מתחילים מהסימנים
אפשר ללמד את הילד כמה סימנים בסיסיים, כמו מילון קטן של שפת הכלבים:
- גוף רפוי וזנב שמתנופף בתנועה רחבה:הכלב רגוע ושמח
- אוזניים זקופות ומבט ממוקד:הכלב סקרן ומקשיב
- זנב נמוך, אוזניים לאחור:הכלב לא בטוח או מפחד
- ליקוק שפתיים, פיהוק, הסטת מבט:הכלב קצת לחוץ
- גוף קפוא ונוקשה:הכלב צריך מרחב עכשיו
לא צריך ללמד הכל ביום אחד. מספיק סימן אחד או שניים בשבוע.
השאלה "מה הוא מרגיש?"
הכלי הכי פשוט הוא שאלה אחת שחוזרת:"מה לדעתך הכלב מרגיש עכשיו?" שואלים אותה בזמן אימון, בטיול, כשהכלב ישן, כשהוא שומע רעש.
כשהילד עונה, שואלים גם:"איך ידעת?" כך הוא לומד לחבר בין מה שהוא רואה לבין מה שהוא מבין. ואם הוא טועה, לא מתקנים בחומרה. בודקים יחד:"בוא נסתכל שוב על הזנב שלו."
משחק הבלשים
משחק שילדים אוהבים:יושבים יחד ומסתכלים על הכלב כמה דקות, או על סרטון של כלבים. כל אחד מחפש "רמזים" ומנחש מה הכלב מרגיש.
- בוחרים כלב להסתכל עליו
- כל אחד אומר רמז אחד שהוא רואה
- מנחשים יחד מה הכלב מרגיש
- מחליטים מה הכלב היה רוצה עכשיו:לשחק, לנוח, להתרחק?
השאלה האחרונה היא החשובה:מעבר מהבנה לפעולה מתחשבת.
מהכלב לאנשים
אחרי שהילד רגיל לקרוא את הכלב, אפשר להתחיל לחבר את זה לאנשים, בעדינות ובלי להפוך את זה לשיעור:
- "ראית שהכלב הסתובב כשהוא לא רצה ליטוף? גם אנשים לפעמים מראים בגוף שהם לא רוצים משהו"
- "איך אתה יודע כשאחיך עצוב? מה אתה רואה?"
- "מה היית עושה אם חבר נראה לחוץ, כמו שהכלב נראה קודם?"
ילדים שמתרגלים לשים לב לרגשות של כלב מגלים לפעמים שקל להם יותר לשים לב גם לרגשות של אחרים.
מה אתם עושים
תנו דוגמה. כשאתם רואים סימן אצל הכלב, אמרו בקול מה אתם רואים ומה אתם עושים בגלל זה:"הוא מלקק את השפתיים, נראה לי שהרעש מלחיץ אותו, בוא נסגור את החלון." הילד לומד מהדוגמה יותר מכל הסבר.